תת פוריות הוא אחד מהתסמינים השכיחים של אנדומטריוזיס. נמצא כי בין 30-50% מהנשים הסובלות מקשיי פוריות, סובלות גם מאנדומטריוזיס (לעומת כ- 10% הסובלות מאנדומטריוזיס באוכלוסיה הכללית).בנשים עם אנדומטריוזיס בינוני וקשה שיעור אי הפריון עומד על למעלה מ- 50%. אנדומטריוזיס פוגע בפריון במגוון של מנגנונים: מכאניים, הורמונלים ודלקתיים.
נשים רבות פונות להערכה בחשד לאנדומטריוזיס רק כאשר הן מגלות שיש להן בעיית פריון. מצב זה מוביל לאבחון של המחלה בגיל מאוחר יחסית, למרותשאבחון מוקדם יכול להביא לתוצאות טיפוליות טובות הרבה יותר,הן בהקשר הכללי של המחלה והן בהקשר הספציפי של הפרעה בפריון.
כיצד פוגע אנדומטריוזיס בפריון?
המנגנונים בהם משפיעים מוקדי האנדומטריוזיס על פוריות האישה עדיין אינם נהירים לחלוטין, אולם חלקם כבר ידועים כיום. מקובל לחלק את ההפרעה בפריון לשלוש סיבות:סיבות מכאניות, הפרעה סביבתית, ופגיעה שחלתית.
- ההפרעות המכאניות נגרמות כתוצאה משינויים מבניים באברי הרבייה ופגיעה בתפקוד התקין של האיברים הללו. תפקוד תקין של האיברים נחוץ על מנת להשלים את תהליך ההפריה והשתרשות העובר ברחם. דוגמאות להפרעות מכניות: יצירה של הידבקויות, חסימת המעבר בחצוצרות ועיוות אנטומי של אברי האגן. הפרעה מכנית עלולה למנוע את המפגש שלהזרע עם הביצית והפרייתה. לחילופין היא עלולה למנוע את מעבר הביצית המופרית, דרך החצוצרה, לחלל הרחם (כתוצאה מחסימת החצוצרה) ובכך לפגוע באפשרות של הריון תקין.
- ההפרעה הסביבתית לפריון מתחלקת לשניים.
הפרעה סביבתית ראשונה נגרמת באזור החצוצרות. המפגש בין הזרע לביצית והפרייתה מתרחש בדרך כלל בחצוצרות. במקרה שקיימים בסביבה מוקדים של אנדומטריוזיס, יש לצפות גם לנוכחות מוגברת של נוזלים, תאי דלקת, וחומרים נוספים המתלווים לתהליכים דלקתיים. כל אלה פוגעים, ככל הנראה, בזרע, בביצית, בתהליך ההפרייה, באיכות הביצית המופרית וביכולתה להשתרש ברחם. כתוצאה מכך יורדים סיכוייה של האישה להרות. פגיעה סביבתית שניה נגרמת לרחם. רירית הרחם אמורה לקלוט את הביצית המופרית ולאפשר לה השתרשות. בכדי לאפשר את תהליך ההשתרשות, עוברת רירית הרחם תהליכי הכנה ע"י הורמון הפרוגסטרון, המופרש מהשחלה. ידוע כי נשים עם אנדומטריוזיס מפתחות עמידות חלקית לפרוגסטרון. כתוצאה מכך השפעתו של הפרוגסטרון על הרחם שלהן היא פחותה,מה שגורם לכךשרירית הרחם איננה מוכנה דייה לקליטת הביצית המופרית ותהליך ההשתרשות נפגם.
- סיבה שלישית לאי פריון הינה פגיעה שחלתית. מחקרים מצביעים על כך כי בנשים עם מעורבות אנדומטריוזיס בשחלות בצורת ציסטות אנדומטריומות השחלות שלהן מתפקדות פחות טוב. בנוסף, נשים עם ציסטות אנדומטריומות, שעברו ניתוח לכריתת הציסטות ע"י רופאים שאינם מיומנים מספיק, עלולות לסבול מפגיעה בשחלות כתוצאה מהניתוח. פגיעה שחלתית תוביל לירידה בתפקוד הפריוני של השחלה. לכן חושב מאד, כאשר מחליטים על טיפול ניתוחי בשחלה עם אנדומטריומה, שהניתוח יתבצע ע"י רופא מומחה ומנוסה, תוך הקפדה יתרה על שימור השחלה בצורה מיטבית במהלך הניתוח.
הטיפול באנדומטריוזיס בחולות עם אי פריון
חשוב מאוד לאבחן אנדומטריוזיס במטופלות פריון, בפרט לאור שכיחות המחלה באוכלוסיה זו. מומלץ לבצע הערכה מקיפה של מצב המחלה אצל נשים אלו. כדאי לבצע צילום רחםולשקול בחיוב לפרוסקופיה אבחנתית.
נשים עם אנדומטריוזיס, הסובלותמאי פריון, אינן יכולות לקבל טיפול הורמונלי לאנדומטריוזיס, מכיוון שטיפול שכזה ידכא את הביוץ וימנע מהן להרות. חשוב לזכור כי נשים אלה צפויות לקבל טיפולים הורמונלים לאי פריון, ואלו עלולים אף להחמיר את מצב האנדומטריוזיס.
בנשים כאלה, עם ממצאים משמעותיים (כגון ציסטות של 4 ס"מ ומעלה) או בנשים הסובלות מכאבים עזים, יש מקום לבצע קודם כל טיפול ניתוחי, על מנת להסיר את כל מוקדי המחלה. ניתן להפחית משמעותית את ההפרעות הסביבתיות והמכאניות על ידי הסרה של מוקדי המחלה בהליך לפרוסקופי. הסרת המוקדים יכולה להקל מאוד על תלונות האשה, וכן לאפשר לה להרות באופן ספונטני, עם שיעורי הצלחה של 50-60%. מחקרים מראים אף על שיפור בתוצאות טיפולי הפריון כאשר אלו נעשים לאחר ניתוח אדומטריוזיס. כמו כן, מחקרים מראים, שטיפולי הפריון בנשים שנותחו כראוי, אינם גורמים להחמרה של מצב האנדומטריוזיס.
ישנן נשים עם אי פריון ואנדומטריוזיס קל, בהן אין הוכחה חד משמעית שהאנדומטריוזיס הינו הגורם לאי פריון. בנשים אלו, אשר אינן סובלות מכאבים משמעותיים, ניתן להתחיל טיפולי פריון לפני החלטה על ניתוח. במידה והטיפולים יכשלו או שהכאבים יחמירו,ניתן יהיה לשקולניתוח.
לנשים המאובחנות עם אנדומטריוזיס, מומלץ שלא לדחות את מועד הכניסה להריון, אלא להרות בטווח הגילאים הצעיר, לפני גיל 35. במקרה שנסיבות החיים אינן מאפשרות כניסה להריון בטווח הגילאים הזהכדאי אפילו לשקול הקפאת ביציות.
טיפולים הורמונליים, הזרעה מלאכותית והפריה חוץ גופית (IVF)
אצל מטופלות הסובלות מאנדומטריוזיס בדרגת חומרה קלה, התמיכה הטיפולית בפריון תתבצע בדרך כלל על ידי מתן תרופות להשראת ביוץ, ומעקב צמוד (הן אחר התפתחות הזקיקים והן אחר התנהגות מוקדי האנדומטריוזיס). הטיפול התרופתי נמשך בין שלושה לשישה חודשים ובמהלכו הסיכוי הממוצע לכניסה להריון עומד על 20% – בדומה לסיכוי להיכנס להריון אצל אישה בריאה.
אם אין הריון לאחר פרק זמן של שלושה עד שישה מחזורי טיפול, ובהתחשב במכלול הנתונים של המטופלת, תישקל אפשרות למעברלטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF). חשוב לדעת כיטיפולים אלה צפויים להחריף את תסמיני האנדומטריוזיס. הגישה המתגבשת בעולם כיום היא, כי לאור הסיכון להחרפת מצב האנדומטריוזיס, בנשים אשר עוברות טיפולי פריון, מומלץ לעבור בהקדם לטיפולי IVF .הרציונאל הוא שטיפולי IVF מגדילים את הסיכוי להרות בזמן הקצר ביותר,ועדיף טיפול הורומונלי קצר ככל שניתן, על מנת להחמיר כמה שפחות את האנדומטריוזיס כמה שפחות.
ציסטת שוקולד – הטיפול באנדומטריומה (ציסטה שחלתית) במטופלות פריון
אנדומטריומה הינה ציסטה שחלתית, שנראית בלפרוסקופיה כציסה המלאה בנוזל חום (ומכאן קיבלה את הכינוי – ציסטת שוקולד). מקור הצבע החום של הנוזל הינו דם שהצטבר בתוך הציסטה. הציסטה השחלתית עשויה לפגוע בתגובת השחלה לטיפולי פריון ובאיכות הביציות.הציסטה גם יכולה למנוע, באופן מכאני, את הכניסה להריון. ההחלטה על טיפול ניתוחי לציסטה מסוג זה תלויה בגודלה של הציסטה ובתלונות האשה. כאשר הציסטה גדולה יותר מ- 4 ס"מ מומלץ לשקול כריתה שלה בלפרוסקופיה. עם זאת, חשוב להבין כי ניתוח לכריתת הציסטה יכול לגרום לפגיעה שחלתית ועל כן כדאי שיבוצע ע"י רופא מיומן ומנוסה.
