סוגי ציסטות

אילו סוגי ציסטות בשחלה קיימות?

קיימים סוגים רבים של ציסטות בשחלה, אך את כולן נהוג לחלק לשתי משפחות: "ציסטות תפקודיות" המתפתחות כתוצאה מתפקודו התקין של הגוף, הן גם נוטות להעלם כלעומת שבאו; ו"ציסטות פתולוגיות" הנוצרות כתוצאה מגדילה לא תקינה של תאים. 

ציסטות תפקודיות

ציסטות תפקודיות נוצרות על רקע של תפקוד נורמלי של השחלה, הן בדרך כלל נעלמות מעצמן לאחר שמילאו את תפקידן ואינן דורשות כל טיפול. אלו הן הציסטות השכיחות ביותר בנשים בגילאי הפוריות. הן נוטות להופיע כתוצאה מהפרעה זמנית באיזון ההורמונאלי של האישה.

הציסטות הללו מגיעות לגודל של בין 5-1 ס"מ ונעלמות לרוב בתוך חודש, חודשיים. הן מלוות לעיתים באי סדירות במחזור הווסת. מאחר והן רגישות למצב ההורמונאלי של האישה, נטילת גלולות למניעת הריון עשויה לסייע להעלימן.

קיימים מספר סוגים של "ציסטות תפקודיות" כאשר שני הסוגים השכיחים ביותר הם:

ציסטה פוליקולארית

ציסטה פוליקולארית מתפתחת כאשר משהו משתבש בתהליך הביוץ החודשי של האישה. במצב הרגיל הביצית מתפתחת בתוך שקיק בתוך השחלה, שנקרא זקיק. לאחר הבשלת הביצית היא צפויה לבקוע מתוך הזקיק, הבקיעה של הביצית מתוך הזקיק מכונה ביוץ. לעיתים הביצית לא בוקעת מתוך הזקיק והזקיק ממשיך לגדול ולהתפתח והופך לציסטה, המכונה "ציסטה פוליקולרית".

ציסטה פוליקולרית היא תמיד שפירה ונוטה להיעלם לאחר מחזור הווסת. אם היא לא נעלמת מעצמה או תחת טיפול בגלולות, אז קרוב לודאי היא איננה ציסטה פוליקולרית. במידה וציסטה איננה נעלמת ניתן לנסות טיפול ע״י נטילת גלולות למניעת הריון למשך מחזור אחד או שניים. ציסטה בשחלה מסוג ציסטה פוליקולארית היא שכיחה מאוד אצל נשים בגילאי הפוריות. לעיתים מתלווים אליה תסמינים כמו תחושת אי נוחות בשיפולי הבטן, כאבי בטן, כאבים בזמן קיום יחסי מין, או אי סדירות לא אופיינית של מחזור הווסת.

ציסטת הגופיף הצהוב

"הגופיף הצהוב" הוא מבנה ציסטי אשר נותר בשחלה לאחר הביוץ. לאחר שהביצית בוקעת מהזקיק, הופך הזקיק לגופיף צהוב. הגופיף הצהוב מייצר ומפריש הורומנים (אסטרוגן ופרוגסטרון) לקראת הריון אפשרי. במצב שבו אין הריון, מתנוון הגופיף הצהוב עם תום תפקודו. לעיתים, בשל ריבוי כלי דם באיזור, מתמלא הגופיף הצהוב בדם והופך לציסטה בשחלה.

ציסטה זו אינה דורשת טיפול והיא נעלמת מעצמה ברוב המכריע של המקרים. אם מתרחש דימום משמעותי בתוך ציסטה של גופיף צהוב, נשים עלולות לסבול מכאבי בטן, לעיתים כאבים אקוטיים ממש, כמו כן עלול להופיע דימום בתוך הבטן כתוצאה מהציסטה. במרבית המקרים אין צורך בהתערבות כירורגית, הדימום פוסק מעצמו והכאבים חולפים. במקרים בודדים בלבד יש צורך בלפרוסקופיה לעצירת הדימום.

ציסטות שחלתיות שפירות

המשפחה השניה של ציסטות הן "ציסטות פתולוגיות" שפירות. ציסטות אלו מתפתחות כתוצאה מגידול לא תקין של תאי רקמה, אך עם זאת הן אינן ממאירות. קיימים מספר סוגי ציסטות שפירות ומחלקים אותן לפי מקור התאים מהם הן מתפתחות. במרבית המקרים הציסטות הללו מופיעות ללא תסמינים, אולם לעיתים הן עלולות לגרום לכאבי בטן. ציסטות אלו אינן נעלמות מעצמן, וזאת בניגוד לציסטות התפקודיות. הבחירה הטיפולית במרבית המקרים תהיה לכרות את הציסטה על ידי פעולה כירורגית, בד״כ ע״י לפרוסקופיה. לעיתים, כאשר הציסטה בשחלה היא קטנה, אינה סימפטומטית ולא מפריעה לאישה, ניתן להסתפק במעקב בלבד.

ציסטה בשחלה מסוג דרמואיד

ציסטה בשחלה מסוג דרמואיד היא הציסטה הפתולוגית השפירה השכיחה ביותר בגיל הפריון. היא מופיעה בכ- 10% מהנשים. הציסטה הזו היא למעשה גידול שפיר שמקורו בתאי "הנבט" בשחלה והיא מכילה בתוכה מגוון רקמות, כולל נוזל שומני, שיער, סחוס, שיניים ועוד. במרבית המקרים הטיפול בסוג ציסטה זה הוא ניתוח, בדרך כלל לפרוסקופי, לכריתת הציסטה. הניתוח נעשה ללא נזק לשחלות וללא פגיעה ביכולת הפריון של האישה.

ציסטה בשחלה מסוג אנדומטריומה

ציסטה אנדומטריומה נקראת גם "ציסטת שוקולד", היא קיבלה את הכינוי עקב היותה מלאה בדם כהה וישן בצבע חום. הציסטה מתפתחת כתוצאה מגדילה של מוקדי אנדומטריוזיס על השחלה. ציסטות אנדומטריאליות גורמות במרבית המקרים לסימפטומים. הן עלולות לגרום לכאבי אגן, לכאבי בטן, לכאבי מחזור מוגברים, ועוד. סוג הטיפול בציסטות אנדומטריומות קשור לגודל הציסטה. בציסטות גדולות מ-4 ס״מ יש צורך בלפרוסקופיה לכריתת הציסטה. בציסטות קטנות מ-4 ס"מ אפשר לשקול מעקב וטיפול תרופתי בלבד. לפרוסקופיה לטיפול בציסטה מסוג אנדומטריומה מומלצת במיוחד אצל סימפטומתיות וכאלו שמעוניינות להרות ולא יכולות ליטול טיפולים תרופתיים. מטרת הניתוח הינו להעלים את הציסטה ולשפר את פוטנציאל הפריון של האישה.

ציסטות שחלתיות ממאירות

ציסטות שחלתיות ממאירות הן חלק קטן מאד מתוך סך כל הציסטות הפתולוגיות בנשים. רק כ-10% מהציסטות הפתולוגיות עלולות להיות ממאירות. השכיחות הגבוהה ביותר של ציסטות ממאירות תימצא אצל נשים לאחר גיל המעבר. אולם הן עלולות להופיע בכל גיל. החשד לציסטה ממאירה עולה בדרך כלל בבדיקת אולטראסאונד. חובה להסיר בהקדם האפשרי כל ציסטה בשחלה החשודה כממאירה. פעמים רבות עדיף יהיה לכרות את כל השחלה על מנת להמנע מסכנה לפיזור הציסטה במהלך הניתוח. כריתת הציסטה או השחלה יכולה להתבצע בלפרוסקופיה או בפתיחת בטן.

שחלות פוליציסטיות

תסמונת השחלות הפוליציסטיות הינה תופעה שכיחה בנשים בגילאי הפוריות והיא אחת הסיבות המרכזיות לקשיי פוריות אצל נשים. מדובר במצב שבו שתי השחלות מוגדלות, ובהן זקיקים מרובים. התסמונת קשורה בייצור עודף של הורמוני מין זכריים, בעיקר טסטוסטרון. ולכן בנוסף להפרעות פריון והעדר ביוץ, סובלות הנשים גם משיעור יתר, השמנה, מחזור חודשי ארוך או העדר מחזור החודשי. הטיפול בתסמונת זו הינו הורמונלי ולא טיפול ניתוחי.