תת פוריות הוא אחד מהתסמינים השכיחים של אנדומטריוזיס. נמצא כי בין 30-50% מהנשים הסובלות מקשיי פוריות, סובלות גם מאנדומטריוזיס (לעומת כ- 15% הסובלות מאנדומטריוזיס באוכלוסיה הכללית). בנשים עם אנדומטריוזיס בינוני וקשה שיעור אי הפריון עומד על למעלה מ- 50%. אנדומטריוזיס פוגע בפריון במגוון של מנגנונים: מכאניים, הורמונלים ודלקתיים.

נשים רבות פונות להערכה בחשד לאנדומטריוזיס רק כאשר הן מגלות שיש להן בעיית פריון. מצב זה מוביל לאבחון של המחלה בגיל מאוחר יחסית, למרות שאבחון מוקדם יכול להביא לתוצאות טיפוליות טובות הרבה יותר, הן בהקשר הכללי של המחלה והן בהקשר הספציפי של הפרעה בפריון.

כיצד פוגע אנדומטריוזיס בפריון?

המנגנונים בהם משפיעים מוקדי האנדומטריוזיס על פוריות האישה עדיין אינם נהירים לחלוטין, אולם חלקם כבר ידועים כיום. מקובל לחלק את ההפרעה בפריון לשלוש סיבות: סיבות מכאניות, הפרעה סביבתית, ופגיעה שחלתית.

ההפרעות המכאניות נגרמות כתוצאה משינויים מבניים באברי הרבייה ופגיעה בתפקוד התקין של האיברים הללו. תפקוד תקין של האיברים נחוץ על מנת להשלים את תהליך ההפריה והשתרשות העובר ברחם. דוגמאות להפרעות מכניות: יצירה של הידבקויות, חסימת המעבר בחצוצרות ועיוות אנטומי של אברי האגן. הפרעה מכנית עלולה למנוע את המפגש של הזרע עם הביצית והפרייתה. לחילופין היא עלולה למנוע את מעבר הביצית המופרית, דרך החצוצרה, לחלל הרחם (כתוצאה מחסימת החצוצרה) ובכך לפגוע באפשרות של הריון תוך רחמי תקין.

ההפרעה הסביבתית לפריון מתחלקת לשניים.

הפרעה סביבתית ראשונה נגרמת באזור החצוצרות. המפגש בין הזרע לביצית והפרייתה מתרחש בדרך כלל בחצוצרות. במקרה שקיימים בסביבה מוקדים של אנדומטריוזיס, יש לצפות גם לנוכחות מוגברת של נוזלים, תאי דלקת, וחומרים נוספים המתלווים לתהליכים דלקתיים. כל אלה פוגעים, ככל הנראה, בזרע, בביצית, בתהליך ההפרייה, באיכות הביצית המופרית וביכולתה להשתרש ברחם. כתוצאה מכך יורדים סיכוייה של האישה להרות. פגיעה סביבתית שניה נגרמת לרחם. רירית הרחם אמורה לקלוט את הביצית המופרית ולאפשר לה השתרשות. בכדי לאפשר את תהליך ההשתרשות, עוברת רירית הרחם תהליכי הכנה ע"י הורמון הפרוגסטרון, המופרש מהשחלה. ידוע כי נשים עם אנדומטריוזיס מפתחות עמידות חלקית לפרוגסטרון. כתוצאה מכך השפעתו של הפרוגסטרון על הרחם שלהן היא פחותה,מה שגורם לכך שרירית הרחם איננה מוכנה דייה לקליטת הביצית המופרית ותהליך ההשתרשות נפגם.

סיבה שלישית לאי פריון הינה פגיעה שחלתית. מחקרים מצביעים על כך כי בנשים עם מעורבות אנדומטריוזיס בשחלות בצורת ציסטות אנדומטריומות השחלות שלהן מתפקדות פחות טוב. בנוסף, נשים עם ציסטות אנדומטריומות, שעברו ניתוח לכריתת הציסטות ע"י רופאים שאינם מיומנים מספיק, עלולות לסבול מפגיעה בשחלות כתוצאה מהניתוח. פגיעה שחלתית תוביל לירידה בתפקוד הפריוני של השחלה והפחתה ברזרבה השחלתית (כמות הביציות הכוללת בשחלות). לכן חושב מאד, כאשר מחליטים על טיפול ניתוחי בשחלה עם אנדומטריומה, שהניתוח יתבצע ע"י רופא מומחה ומנוסה, תוך הקפדה יתרה על שימור השחלה בצורה מיטבית במהלך הניתוח. כיום ישנן מספר שיטות ניתוחיות בהם אנו מפחיתים את הפגיעה בשחלה ע״י שימוש בצריבה ע״י אנרגית לייזר / פלזמה של הציסטה או ע״י צריבה כימית באתנול של הציסטה. שיטות אלו הורסות את הציסטה ללא פגיעה משמעותית ברקמת השחלה התקינה.