מחזור הווסת אצל אישה הוא זה המאפשר קליטת עובר ברחם וכניסה להריון.
במהלך המחזור, הנמשך בין 25 ל – 35 ימים משתנה המאזן ההורמונאלי בגוף האישה.
המחזור מתחיל עם דימום וגינאלי הנובע מהתפרקות רירית הרחם כאשר אין הריון (הדימום הווסת), כהכנה ליצירת רירית חדשה שתוכל לקלוט את הביצית המופרית בחודש הבא.
אצל כ – 20% מהנשים בגילאי הפריון, הדימום הווסתי הוא מוגבר. מקרים כאלה, של דימום ווסתי שונה מהרגיל, עשויים להגיע ביחד עם תחושת אי נוחות ותסמינים נוספים.
מהו דימום ווסתי תקין?
דימום ווסתי תקין נמשך בין שלושה לשבעה ימים. אצל 90% מהנשים כמות הדם המופרשת במהלך הווסת כולה היא 30 – 40 מ"ל (לשם ההערכה – כל טמפון סופג בערך 5 מ"ל דם). כמות הדם המופרשת במהלך ווסת תקינה היא עד 60 מ"ל. מעל 80 מ״ל דם זה נחשב דימום מוגבר.
מהו דימום ווסתי מוגבר?
דימום ווסתי מוגדר כדימום מוגבר כאשר הינו מעל 80 מ"ל או כאשר הווסת נמשכת מעל 7 ימים, על פני מספר מחזורים רצופים. הדימום יכול להכיל גם קרישי דם, ובמרבית המקרים יאלץ את האישה להשתמש בתחבושות גדולות מאוד או להחליף טמפונים לעיתים קרובות. הדימום המוגבר מהווה גורם סיכון להיווצרות של אנמיה ובד בבד גורם להפרעה בתפקוד היום יומי של האישה.
מהו דימום ווסתי מופחת?
דימום ווסתי מופחת הוא מצב שבו ניראה דימום קצר, חלש או הכתמה בלבד בימי הווסת. בד"כ מדובר בדימום קצר מיומיים דימום. דימום ווסתי מופחת הוא נדיר ביחס לדימום מוגבר. הוא בד״כ נובע מפגיעה ברירית הרחם. זהו במצב פתולוגי שעלול לפגוע ביכולת של האישה להרות וחשוב לאבחן אותו.
מהם הגורמים לדימום ווסתי מוגבר?
ב – 50% מהמקרים של דימום ווסתי מוגבר, לא ניתן לגלות את הגורם. כאשר כן מתגלה הגורם הוא יכול להיות אחד מאלה:
- שרירנים (מיומות) ברחם
- פוליפים (גידולים שפירים) ברירית הרחם או בצוואר הרחם
- אנדומיוזיס
- מחלות זיהומיות באגן
- תסמונת השחלה הפוליציסטית
- גידולים ממאירים ברחם
- הפרעות בתפקודי קרישה או נטילה של תרופות נוגדות קרישה
- הפרעות הורמונאליות כגון הפרעה בפעילות בלוטת התריס
- דימום רחמי דיספונקציונלי (על רקע הפרעה ביוץ)
- התקן תוך רחמי מסוג נחושת
הגורמים לדימום ווסתי מופחת
הידבקויות מרובות בחלל הרחם, על רקע של ניתוחים בחלל הרחם או או כתוצאה מתסמונת אשרמן. ההדבקויות עלולות לגרום לחסימה חלקית או מלאה של מעבר ההפרשות אל הנרתיק או לפגוע ברירית. כאשר ישנה ירידה בכמות הרירית התקינה ישנה ירידה בכמות הדימום ווסתי. נטילת גלולות למניעת הריון ותכשירים אחרים מבוססי הורמונים מפחיתים גם הם את כמות הדימום – אם כי במרבית המקרים, מדובר עדיין על דימום ווסתי בטווח הנורמאלי ואין צורך בהתערבות רפואית.
האיבחון של דימום ווסתי מוגבר
האיבחון של הפרעות בדימום הווסתי (מוגבר או מופחת) מתחיל בשיחה עם האישה ותיאור התסמינים מהם היא סובלת. במהלך השיחה תישאל האישה על עברה הרפואי, היסטוריה משפחתית רלוונטית, תרופות שהיא נוטלת ועוד. חשובה ההיסטוריה הגינקולוגית של המטופלת כולל רקע של הפרעות הורמונליות. האישה תתבקש לתאר את מחזור הווסת שלה, כמה ימים הוא נמשך, כמה ימי דימום יש לה, ומהי הכמות הדם שמופרשת.
לאחר השיחה, תתבצע בדיקה גופנית, ובדיקת אולטרה-סאונד, במהלכן נחפש פתולוגיות שעשויות להשפיע על כמות הדימום. קיום של שרירנים, פוליפים או מוקדים של אנדומטריוזיס עשוים להסביר את ההפרעה בדימום הווסתי וטיפול בהם עשוי להסדיר גם את הווסת וגם את כמות הדימום. במקרים בהם עולה חשד כי הדימום מקורו בצואר הרחם יש לבצע בדיקת משטח צוואר רחם (פאפ). במיקרים בהם חושדים בפתולוגיה של רירית הרחם יש לשקול נטילת ביופסיה מהרירית. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות כגון בדיקות דם לברר רמת המוגלובין, תפקודי קרישה ובדיקת הריון ובירור מצבה ההורמונלי. לעיתים כחלק מהבירור יהיה צורך לבצע היסטרוסקופיה של הרחם לפני החלטה על הטיפול.
הטיפול לדימום ווסתי מוגבר
מטרתו של הטיפול במקרים של דימום ווסתי מוגבר להפחית את כמות הדימום ולטפל באנמיה שלעיתים מתלווה למצב. הטיפול הוא כמובן אינדיווידואלי ויקבע על פי הממצאים שעלו בבדיקות.
טיפול תרופתי
בדרך כלל, הטיפול התרופתי מהווה "קו טיפולי ראשון" בדימום ווסתי מוגבר, במיוחד כאשר לא נמצאת פתולוגיה המסבירה את הדימום המוגבר. בין הטיפולים השכיחים נמצא:
- נוגדי דלקת לא סטרואידים (NSAIDs)
- טבליות פרוגסטרון
- גלולות למניעת הריון (או התקן תוך רחמי מפריש הורמונים)
- חומצה טראנאקסאמית
טיפול ניתוחי
הטיפול הניתוחי נעשה בהתאם לממצאים החשודים כגורמים לדימום המוגבר. כמו כן יישקלו טיפולים ניתוחיים אצל נשים שלא הגיבו לטיפול התרופתי, ביניהם:
- גרידה ("גירוד" של רירית הרחם ופינוייה באופן מכאני)
- היסטרוסקופיה לטיפול בפתולוגיות תוך רחמיות כגון פוליפ, שרירן ועוד.
- צריבת רירית הרחם – טיפול ע״י היסטרוסקופיה לכריתה וצריבה של רירית הרחם שמתאים לנשים שלא מתכננות עוד הריונות (מפני שרירית הרחם אינה משתקמת לאחריו). הוא יעיל בכ- 85% מהמקרים, אולם הנו בלתי הפיך. למידע נוסף על צריבה של רירית הרחם פני למאמר בנושא ״היסטרוסקופיה לטיפול בדימומים״
- צריבת רירית רחם ע״י בלון, כתחליף לטיפול של צריבה בהיסטרוסקופיה
- כריתת רחם – יומלץ בד״כ כמוצא אחרון לאחר כשלון אופציות טיפול שמרניות יותר, וכמובן רק לנשים שסיימו ללדת. טיפול זה מתאים במיוחד לנשים עם רחם פתולוגי מאוד, עם שרירנים רבים, אדנומיוזיס ובכאלו שטיפול שמרני נכשל.
