לפרוסקופיה היא ניתוח "זעיר פולשני". היא מאפשרת אבחון וטיפול בבעיות בחלל הבטן הדורשות התערבות ניתוחית. יתרונה הגדול של השיטה הוא שמספיקים מספר חתכים זעירים בדופן הבטן על מנת לבצע אותה.
לפרוסקופיה הינו ניתוח המבוצע אמנם בהרדמה מלאה, אך התאוששות ממנו מהירה והסיבוכים הכרוכים בו מועטים.
לניתוח הלפרוסקופי יש תוצאות קוסמטיות מצויינות (כלומר הצלקות הניתוחיות קטנות מאוד) והחזרה לשיגרה היא מהירה מאוד.
וכל זאת בהשוואה לניתוחי פתיחת בטן "רגילים" כמובן.
ניתוח זעיר פולשני לחלל הבטן
לפרוסקופיה (לפרו = בטן; סקופ = מכשיר המשמש להסתכלות ובדיקה) היא ניתוח שבמהלכו ניתן להתבונן באברי הבטן (כשהלפרוסקופיה היא אבחנתית) או לנתח אותם (כאשר היא ניתוחית). לדוגמה: ניתן לבצע כריתה של מוקדים של אנדומטריוזיס, לטפל בציסטות שחלתיות, ועוד.
ההליך מאפשר התבוננות ואבחון של פתולוגיות בכל אברי האגן (בעיקר אברי מערכת המין הנקבית, מערכת העיכול ומערכת השתן).
כיצד מבוצעת לפרוסקופיה?
הלפרוסקופיה מבוצעת תמיד בהרדמה כללית. לאחר ההרדמה, מחדירים מחט חלולה מיוחדת אל חלל הבטן. דרך המחט מזרימים גז (פחמן דו חמצני). הגז מנפח את חלל הבטן ודוחק את האיברים, כך שנוצר חלל בין דופן הבטן לבין איברי הבטן. עכשיו ניתן להתבונן לתוך חלל הבטן ואף לבצע פעולות ניתוחיות.
בשלב הזה מבצעים חתך קטן בד״כ באזור הטבור. דרך החתך הזה מחדירים מכשיר אופטי זעיר (בקוטר 0.5 – 1.5 ס"מ) שבקצהו מצלמה ארוכה "טלסקופ". המצלמה מעבירה תמונה אל צג טלוויזיה וכך יכול צוות הרופאים להתבונן במתרחש בחלל הבטן.
מבצעים עוד מספר חתכים קטנים של כ- 0.5 ס״מ באזור הבטן התחתונה, דרכם מכניסים מכשור נוסף, המאפשר לבצע פעולות ניתוחיות בתוך חלל הבטן. משך הניתוח בדרך כלל בין חצי שעה למספר שעות, בהתאם למורכבות שלו.
במהלך הלפרוסקופיה ניתן להתבונן באיברים כמו החצוצרות, השחלות, הרחם, האגן, התוספתן, כיס המרה, שלפוחית השתן ועוד. ניתן לראות את מבנה האיברים ולחפש פתולוגיות שונות (למשל מבנים לא רגילים, הידבקויות, גידולים, ציסטות, שרירנים, מוקדי אנדומטריוזיס ועוד).
מהם יתרונותיה של הלפרוסקופיה?
-
החלמה מהירה:
בניגוד לניתוח בטן "רגיל" שבמהלכו מתבצע חיתוך מלא של דופן הבטן, מה שמכונה "פתיחת בטן", הלפרוסקופיה מבוצעת באמצעות חתכים קטנים מאד בדופן הבטן. ביצוע הניתוח בחתכים קטנים, מאפשר החלמה מהירה מאוד וחזרה מהירה לשיגרה.
-
כאבים פחותים לאחר הניתוח:
עוצמת הכאבים שהמנותחת חווה לאחר ניתוח, קשורה ברוב המקרים, בגודל החתך בדופן הבטן ולא במורכבות הניתוח התוך בטני עצמו. לכן הלפרוסקופיה כרוכה בהרבה פחות כאבים לאחר הניתוח, וזו הסיבה העיקרית להחלמה מהירה. לדוגמא: כאשר מבצעים כריתת רחם בניתוח "פתיחת בטן", ההחלמה היא ארוכה ונמשכת בין 4-6 שבועות. לעומת זאת, כאשר מבצעים כריתת רחם בלפרוסקופיה, המנותחת לרוב משוחררת לביתה לאחר יממה וחוזרת לשיגרה כשבועיים לאחר הניתוח. הלפרוסקופיה נחשבת להליך רפואי בטוח ויעיל, והיא אחד מסממני הקידמה של הרפואה.
-
צפייה טובה יותר באנטומיה של חלל הבטן:
הלפרוסקופיה מבוצעת ע״י מצלמה טלסקופית אשר מציגה תמונה מתוך החלל הבטן, על גבי מסך בהגדלה של פי 40. טכנולוגיה זו מאפשרת התבוננות טובה מאד באיברים שבחלל הבטן. לרוב זה מאפשר לאבחן בדיוק רב פתולוגיות ומצבי חולי באברי הבטן. ישנן פתולוגיות (כמו אנדומטריוזיס) שאבחון וודאי שלהן מתבצע כיום אך ורק באמצעות לפרוסקופיה. היכולת להתבונן על איברי הבטן בצורה בהירה ובהגדלה מהווים יתרון משמעותי נוסף של השיטה.
-
ביצוע מגוון רחב של ניתוחים:
הלפרוסקופיה מאפשרת ביצוע ניתוחים מגוונים מאד, עד כדי כריתת איברים, במקרה הצורך, מבלי לבצע "פתיחת בטן". כיום ניתן לבצע כמעט את כל מגוון הניתוחים הגינקולוגים בלפרוסקופיה. החל בניתוחים אבחנתיים, דרך ניתוח לכריתת רחם, וכלה בניתוחים מורכבים מאד כמו ניתוח לאנדומטריוזיס במערכת העיכול.
-
שימוש באותם חתכים לניתוחים שונים:
יתרון חשוב נוסף עבור המנתח, הוא שכלי הניתוח הלפרוסקופיים מאפשרים לו להגיע ולטפל בכל חלל הבטן, באמצעות אותם חתכים. הכלים הלפרוסקופים הינם ארוכים וניתן לנווט עימם בתוך הבטן ולהגיע לבטן עליונה ותחתונה כאחד, מאותם חתכים. זה כמובן מקטין את צורך בחתכים מרובים גם כאשר מנתחים במספר איזורים שונים ומרוחקים זה מזה.
-
יתרון קוסמטי משמעותי:
היתרון הבולט ביותר של הלפרוסקופיה, עבור נשים רבות, הינו היתרון הקוסמטי. כלומר ניתוח ״גדול״ עם חתכים קטנים. אין ספק כי יתרון זה חשוב במיוחד לנשים החוששות ממראה הבטן שלהן בעקבות הניתוח, ותמיד תשמחנה לקבל טיפול שמלווה במינימום פגיעה קוסמטית של דופן הבטן.
ההתוויות לביצוע – מתי ממליצים על ההליך?
הניתוח הלפרוסקופי משמש הן ככלי אבחוני והן ככלי ניתוחי/טיפולי.
מצבים אבחנתיים הדורשים ביצוע לפרוסקופיה כוללים:
- כאבים כרוניים באגן
- אנדומטריוזיס
- בירור של אי פוריות
- דלקות חוזרות באזור האגן
- צורך בלקיחת ביופסיה
- אבחון של הריון מחוץ לרחם
הלפרוסקופיה משמשת ככלי ניתוחי חשוב במקרים הבאים:
- טיפול ניתוחי לאנדומטריוזיס
- כריתת רחם מלאה או חלקית
- כריתת ציסטות
- כריתת שחלות
- כריתת חצוצרות
- טיפול / כריתת שרירנים
- טיפול בהריון מחוץ לרחם
- הפרדת הדבקויות
- קשירת חצוצרות – ביצוע עיקור
- טיפול בצניחת אברי האגן
- טיפול בגידולים ממאירים של מערכת הגינקולוגית
סיבוכים של לפרוסקופיה
הלפרוסקופיה נחשבת להליך בטוח למדי, עם סיכונים פחותים משמעותית ביחס לניתוח בטן "רגיל". עם זאת, אף שאחוז הסיבוכים הינו זעום יחסית, הם בכל זאת קיימים.
את הסיבוכים ניתן לחלק לשני סוגים: סיבוכים קלים וסיבוכים משמעותיים. הסיבוכים הקלים כוללים: זיהום בפצעי הניתוח, זיהום בדרכי השתן, זליגת אויר לתוך הרקמה של אבירי הבטן (אמפיזמה), זיהום במערכת הנשימה וכן סיבוכים הקשורים בתהליך ההרדמה.
סיבוכים משמעותיים הם נדירים מאוד ואינם עולים על אחוז אחד מכלל הניתוחים. הם מתרחשים בד״כ כאשר ישנה פגיעה, לא מכוונת, באברים תוך בטניים במהלך הניתוח. כגון פגיעה בכלי דם גדולים, פגיעה בדרכי השתן, פגיעה במערכת העיכול או פגיעה משמעותית בעצבים.
אחוז הסיבוכים הללו קשור בגורמים שונים כגון: ניתוחים קודמים בעבר, הדבקויות תוך בטניות רבות ומורכבות הניתוח. לעיתים רחוקות מסתבר במהלך הניתוח, שההליך הלפרוסקופי איננו מספיק ויש צורך לעבור לניתוח בפתיחת בטן מלא, על מנת להשלים את הניתוח.
האם כל אישה יכולה לעבור את ההליך?
הניתוח הלפרוסקופי הוא בדרך כלל עדיף על פני ניתוח בפתיחה מלאה של הבטן. אם כי ההצלחה בהליך קשורה קשר ישיר למיומנותו של הרופא המנתח. לפני החלטה על בחירה בניתוח לפרוסקופי יש לשקול האם הממצאים מתאימים לניתוח מסוג זה והאם המנתח מיומן מספיק בסוג זה של ניתוחים.
כיום ההתוויות נגד ביצוע לפרוסקופיה הן אינן חד משמעיות אלא יחסיות בלבד. בתחילת עידן הלפרוסקופיה היה מקובל לחשוב שההליך איננו מתאים במקרים רבים. כגון: נשים עם מחלת לב קשה, מחלה ריאה קשה, חסימת מעיים, זיהום מפושט בחלל הבטן, חשד להדבקויות מרובות, פתולוגיות תוך בטניות גדולות, דימום בטני מאסיבי ועוד. אולם כיום ההחלטה על ביצוע הניתוח בגישה הלפרוסקופית קשורה באופן ישיר למיומנות המנתח.
חובה לבצע הערכה למטופלת לפני הניתוח, על מנת לזהות מצבים בהם לא מומלץ לבצע לפרוסקופיה. כגון: ריבוי ניכר של שרירנים ברחם, כאשר יש צורך בכריתת רחם גדול במיוחד, או כאשר יש חשד לממאירות באברי הבטן. כאשר הממצאים לא מתאימים לניתוח לפרוסקופי, או כאשר המנתח אינו מיומן דיו, עדיף לבצע ניתוח בפתיחת בטן מלאה. כמו כן יש לזכור כי ב- 1% מהניתוחים מתגלה מצב בו לא ניתן להמשיך את הניתוח בגישה לפרוסקופית ויש צורך לבצע פתיחה של הבטן.
ישנם מצבים נוספים שעלולים להקשות על ביצוע הלפרוסקופיה, כגון: נשים עם הידבקויות תוך בטניות מרובות, או נשים הסובלות מעודף משקל קיצוני. בנשים אלה ביצוע הלפרוסקופיה יכול לעיתים להיות מורכב ביותר. (חשוב לזכור כי ביצוע לפרוסקופיה בנשים עם עודף משקל כרוך באחוז סיבוכים נמוך בהרבה, מאשר ניתוח פתיחת בטן, ולכן מומלץ להשתדל מאד כן לבצע את הניתוח בגישה לפרוסקופית).
