שרירנים ברחם הם הגידול השפיר הנפוץ ביותר בקרב נשים בכלל, ובפרט בגילאי הפריון.
מעריכים שב-40% מהנשים ניתן למצוא שרירנים ברחם בעשור הרביעי לחייהן.
אולם, רוב רובן של הנשים, בעלות שרירנים ברחם, אינן סובלות מסימפטומים הקשורים אליהם.
רק כ- 30% מנשים יסבלו מתסמינים הקשורים לשרירן.
התסמינים השכיחים ביותר הם:
- דימום רחמי מוגבר.
- כאבי בטן.
- תופעות הנגרמות כתוצאהמלחץ על איברים שכנים. כגון לחץ על המעי שיכול לגרום לקושי ביציאות, או לחץ שלפוחית השתן שיכול לגרום לתכיפות ודחיפות במתן שתן, קושי להתאפק וכאבים במתן שתן.
- שרירנים עשויים גם להפריע לתהליך הכניסה להריון או למהלכו התקין של ההריון. בנשים עם שרירנים אשר גורמים לתסמינים או הפרעה פריונית יש מקום לטיפול ניתוחי. כאשר אישה רוצה עדיין להרות וללדת הטיפול המומלץ הוא כריתת שרירן.
לפרוסקופיה היא הניתוח המומלץ לטיפול בשרירנים
הלפרוסקופיה מבוצעת בהרדמה כללית. אל חתכים קטנים בדפנות הבטן מוחדרים כלים ניתוחיים זעירים, כמו גם מקור אור ומצלמה המשדרת תמונות לצג גדול עליו יתבונן צוות הניתוח במהלך הלפרוסקופיה.
במהלך הניתוח הלפרוסקופי לכריתת שרירן, מבצעים פתיחה של מעטפת הרחם מעל השרירן, מגיעים אליו, מחלצים אותו מתוך רקמת הרחם ולאחר מכן סוגרים את איזור החתך ברחם. אם השרירן גדול הרי שיש קושי לשלוף אותו החוצה בשלמותו מתוך חלל הבטן, דרך החתכים הקטנים של הניתוח. לשם כך קיים מכשיר מיוחד שבעזרתו ניתן לחתוך את השרירן לחתיכות קטנות אשר ניתן להוציא בקלות דרך החתכים הקטנים של הלפרוסקופיה.
הניתוח הלפרוסקופי לכריתת שרירנים ברחם, מפחית את הסיבוכים לאחר הניתוח, ביחס לניתוח בטן פתוחה. ההחלמה צפויה להיות קלה ומהירה יותר, והסיכוי להידבקויות באזור האגן וסביב הרחם פוחת בעד 90% ביחס לניתוח בטן פתוחה.
כריתת שרירנים לפרוסקופית ניתנת לביצוע במגבלות גודל השרירנים ומיומנות המנתח. ככל שמספר השרירנים עולה וככל שהם גדולים יותר, יש צורך במיומנות גבוהה יותר,על מנת לכרות אותם בגישה הלפרוסקופית. במקרים בהם הלפרוסקופיה איננה מתאימה יש צורך בפתיחת בטן. במקרים של לפרוסקופיה לכריתת שרירן ברחם, חשיבות רבה נודעת למיומנותו של הרופא המנתח ולאיכות הציוד שבו ישתמש. לכן ההליך המוצלח ביותר יתקבל בבחירת רופא מנתח המנוסה בניתוחים שכאלו ובסביבת הניתוח המאובזרת ביותר האפשרית
ידוע כי הרוב המוחלט של השרירנים הם גידולים שפירים. 99.5% מהשרירנים הינם שפירים ורק כשליש עד חצי אחוז ממאירים. עם זאת, לא ניתן לזהות בצורה מהיימנה את השרירנים הממאירים במהלך הניתוח. הזיהוי יכול להעשות רק בדיעבד, כאשר השרירן נשלח למעבדה הפתולוגית. מחקר גדול מאיטליה הראה כי אחוז הנשים בהם אובחן שרירן ממאיר במהלך ניתוח לכריתת שרירן או לאחריו, עומד על 0.09% בלבד.
אף על פי ששרירנים ממאירים הם נדירים ביותר, קיים חשש שבזמן החיתוך של השרירן (באמצעות מיכשור מיוחד החותך את השרירן ומוציאו בחלקים) יתבצע פיזור של תאים מתוך השרירן בחלל הבטן. תאים העלולים להתגלות רק בדיעבד כממאירים.
ולכן בשנה האחרונה הוכנס שינוי בטכניקה שבה מוציאים את השרירן מהבטן לאחר כריתתו בהליך הלפרוסקופי. כיום מקובל לבצע את חיתוך השרירן בתוך שקית מיוחדת, על מנת למנוע אפשרות של פיזור תאים מתוכו בחלל הבטן. כל זאת על מנת למנוע את אותם מקרים נדירים, שבהם יתגלה בדיעבד כי השרירן היה ממאיר.
האופציה השניה לכריתת השרירן היא באמצעות ניתוח פתיחת בטן. בניתוח כזה לא קיים חשש לפיזור של תאים מתוך השרירן, מאחר והוא מוצא מתוך הבטן בשלמותו. כמובן שלניתוח פתיחת בטן יש השלכות רבות נוספות כגון משך האישפוז, זמן ההחלמה מהניתוח והסיכוי לסיבוכים. על הרופא המנתח להסביר לכל מטופלת את נושא הסיכון לממאירות ומשמעויותיו ולהגיע, יחד איתה, למסקנה האם לבצע ניתוח לפרוסקופי או ניתוח פתיחת בטן.
