איך מאבחנים אנדומטריוזיס?

אבחון אנדומטריוזיס הינו מורכב ודורש נסיון רב. כאשר מופיעים תסמינים אופיניים למחלה (כאבים עזים בזמן המחזור, דימום מוגבר, כאבים בזמן קיום יחסי מין, וכדומה) עולה החשד לאנדומטריוזיס.

זה הזמן לפנות לגניקולוג על מנת לאשש או להפריך את החשד.

רצוי לפנות לגניקולוג בהקדם האפשרי, מפני שבמקרה של אנדומטריוזיס, אין קשר ישיר בין רמת הכאב והסבל של האישה לבין מידת הפיזור של המחלה.

השלב הראשון באיבחון הוא שיחה עם האישה

מטרת השיחה הראשונית בין הרופא לאישה היא לחשוף את התסמינים מהם היא סובלת. הרופא ירצה לדעת מהם התסמינים המופיעים במהלך המחזור החודשי, ומהם התסמינים המופיעים באופן רציף, לאורך כל החודש. בנוסף, ירצה הרופא לדעת האם לאישה ישנו סיפור משפחתי של אנדומטריוזיס? האם היא מטופלת בטיפולים הורמונאליים? האם היא עוברת טיפולי פוריות? האם היא בתהליך כניסה להריון או שאולי היא הרה?

השלב השני – בדיקה גופנית ובדיקה גניקולוגית

הרופא יבצע בדיקה גופנית ובדיקה גינקולוגית קפדנית במטרה לזהות ממצאים באגן ובבטן, החשודים כנגעי אנדומטריוזיס. הבדיקה מאפשרת לזהות איזורים של רגישות מקומית בבטן ובאגן. היא יכולה להעלות חשד לציסטה אנדומטריאלית בשחלה וכן מאפשרת לקבוע את חופש התנועה של הרחם בחלל האגן. אצל נשים המתארות גם תסמינים הקשורים במערכת העיכול יתכן ויהיה צורך גם בדיקה רקטאלית על מנת לקבל תחושה של הרצועות התומכות ברחם והמחיצה בין הרחם למעי.

הבדיקה הגופנית לא רק תסייע באבחון המחלה אלא גם תעזור לשלול מצבים רפואיים אחרים. במקרים שבהם התגלתה רגישות בבדיקה הגופנית, שמתאימה לסיפור, לתסמינים ולמצב הגופני, ניתן להניח כי מדובר באנדומטריוזיס. עם זאת, חשוב להבין כי במקרים בהם הבדיקה הגופנית והבדיקה גניקולוגית לא העלו ממצאים מתאימים, אין הדבר שולל אבחנה של אנדומטריוזיס. במקרים שבהם תיאור התסמינים מתאים לאנדומטריוזיס חשוב לעבור בדיקות נוספות על מנת לאמת או לשלול את המחלה.

השלב השלישי – בדיקת אולטרה-סאונד גניקולוגי

בדיקת אולטרה-סאונד גינקולוגי מהווה חלק בלתי נפרד מהבדיקות הראשוניות שיבצע הרופא המומחה בבואו לאבחן אנדומטריוזיס, לרוב היא נעשית כבר בייעוץ הראשון. הבדיקה תעשה בד״כ בגישה וגינלית ותאפשר איבחון ציסטות שחלתיות (אנדומטריומות), מוקדי אנדומטריוזיס בשריר הרחם (אדנומיוזיס), מוקדי אנדומטריוזיס באגן, וכן איבחון מעורבות שלפוחית השתן והרקטום.

השלב הרביעי – בדיקות הדמיה נוספות

במסגרת הערכת מצבה של האישה יש לעיתים צורך בביצוע בדיקות הדמייה נוספות כגון בדיקת MRI, אולטראסאונד רקטלי וכן אולטראסאונד של הכליות. מטרת הבדיקות האלה היא לאשר את האבחנה ולזהות את מיקומם המדוייק של מוקדי האנדומטריוזיס ומידת מעורבותם של האיברים השכנים.

שתי הבדיקות השכיחות שבהן נהוג להעזר הן בדיקת MRI של האגן ובדיקת אולטראסאונד רקטלי. חשוב לזכור כי בדיקות אלה אינן נעשות במטרה לשלול או לאשר את המחלה, אלא בכדי לעזור לרופאים להבין את מידת המעורבות של הנגעים ברקמות השונות, על מנת לתכנן את הטיפול. בדיקת ה – MRI מתבצע בדרך כלל רק כאשר יש חשש למעורבות נרחבת של האיברים בחלל האגן או כאשר מתגלים ממצאים חריגים בבדיקות קודמות. בבדיקת ה – MRI נבדקת מעורבות של מערכת העיכול, מערכת השתן, ומערכות נוספות.

בדיקת האולטרהסאונד הרקטאלי מאפשרת לזהות נגעים בדופן המעי, כאשר מהתסמינים עולה החשד לנגע המערב את דפנות המעי.

כחלק מהבירור יש לבצע גם בדיקת אולטראסאונד של הכליות במטרה לזהות האם יש מעורבות של אנדומטריוזיס בצינורות מערכת השתן (האורטרים). מעורבותכזו מחייבת התייחסות מהירה וטיפול בהתאם.

לפרוסקופיה אבחנתית

אבחנה חד משמעית ומלאה עבור אנדומטריוזיס נעשית באמצעות הליך כירורגי הקרוי לפרוסקופיה. במהלך הלפרוסקופיה מוחדר סיב אופטי זעיר דרך חתך קטן בדופן הבטן, ובאמצעותו מתבצעת סקירה מלאה של איברי הבטן והאגן. במהלך ההליך הלפרוסקופי ניתן לקבל תמונה מדוייקת אודות כל אחד ממוקדי המחלה, כולל מיקומו וגודלו המדוייק. כחלק מהלפרוסקופיה ניתן גם לקחת דגימה מהנגעים (ביופסיה) על מנת לאשר את האבחנה שאכן מדובר בתאים של רירית הרחם.

האיבחון הטוב ביותר לאנדומטריוזיס הינו ביצוע לפרוסקופיה ונטילת ביופסיה מהנגעים והוכחת האנדומטריוזיס בבדיקה במעבדה פתולוגית.

מאמרים מומלצים

צרי קשר

טלפון