אנדומטריוזיס

מה זה אנדומטריוזיס?

אנדומטריוזיס הינה בעיה גינקולוגית שכיחה בקרב נשים בגיל הפריון, היא מתבטאת בכאבים בזמן המחזור החודשי, כאבים בעת מגע מיני, הפרעה בפריון ומגוון תופעות נוספות שיתוארו בהמשך.

בעיה זו נובעת מהופעת רקמה הדומה לרירית הרחם במקומות שאיננו מצפים לה, כמו למשל בחלל הבטן או באגן. כמו רירית הרחם, גם רקמה זו מגיבה לפעילות ההורמונלית של הגוף וכתוצאה מכך מתפתחים התסמינים שהזכרנו.

מה המנגנון שאחראי לאנדומטריוזיס?

תאי רירית הרחם, המצפים את חלל הרחם, נקראים אנדומטריום וזהו מקור השם של המחלה. רירית הרחם, כמו גם רקמת האנדומטריוזיס, עוברת בכל חודש תהליך של שיגשוג וגדילה בעקבות השפעת ההורמון אסטרוגן (המופרש מהשחלה). שיגשוג רקמת האנדומטריוזיס, במקומות בהם איננה אמורה להמצא, מלווה בתגובה דלקתית מקומית ודימומים מקומים. התגובה הדלקתית והדימומים הם שגורמים להופעת הכאבים, ההדבקויות, בעיות הפריון וכל שאר התופעות שמתלוות למחלה.

המחלה מופיעה בדרך כלל בשלוש צורות:

  • כציסטה שחלתית הנקראת אנדומטריומה.
  • כמוקדי רקמה שטחיים המופיעים על פני האברים בבטן ובאגן.
  • כמוקדי רקמה עמוקים המערבים את איזור המעי, הנרתיק, דרכי השתן, שלפוחית השתן ואת המחיצה שבין המעי לנרתיק ועצבים אגניים .

על אף החלוקה לשלוש צורות שונות, ניתן לראות באישה אחת נגעים מסוגים שונים, או אפילו את כל סוגי הנגעים בה בעת.

למי ולמה זה קורה?

כ – 15% מכל הנשים סובלות מהמחלה, בעיקר בגילאי הפריון. הסיבה לכך שנשים מסויימות נוטות יותר לסבול מהמחלה לא ידועה עד היום. לא ברור גם מדוע בקרב הנשים הסובלות מהמחלה, ישנן כאלה שסובלות מתסמינים חריפים מאוד בעוד אחרות אינן סובלות מתסמינים כלל.

עם זאת ידוע שיש קשר משפחתי, עם עלייה בשכיחות אנדומטריוזיס בקרב קרובות משפחה מדרגה ראשונה: אמהות, בנות ואחיות. שכיחות הופעת המחלה בקרב נשים עם היסטוריה משפחתית גבוהה עד פי שבע מזו של נשים ללא היסטוריה משפחתית.

אנחנו יודעים שאנדומטריוזיס היא מחלה תלוית אסטרוגן. ההורמון אסטרוגן הוא שגורם לרירית הרחם וכן למוקדי המחלה, להתפתח ולשגשג. בכל חודש, בהתאם למחזוריות ההורמונלית של האשה, לאחר שרמת האסטרוגן יורדת מתחילה הווסת החודשית. כשם שבזמן המחזור החודשי מופיע דימום מרירית הרחם, כך גם מופיע דימום מנגעי האנדומטריוזיס שנמצאים מחוץ לרחם.

כיצד מתפתחת המחלה?

עד היום אין הוכחה חד משמעית למנגנון ההיווצרות של המחלה. אך ישנן מספר תיאוריות שמנסות להסביר את התופעה. התיאוריה המרכזית מתארת תהליך בו רקמת רירית הרחם נודדת במהלך הווסת, מתוך הרחם, דרך החצוצרות לחלל האגן והבטן. לאחר שהרקמה מגיעה לאזור הבטן והאגן היא עוברת תהליך של "השתרשות מחדש" באיברים השונים.

מערכת החיסון אמורה למנוע את שיגשוגה של רקמת הרחם בכל מקום שאיננו חלל הרחם, כך שאת התפתחות האנדומטריוזיס מלווה תפקוד כושל של מערכת החיסון. התפתחות המחלה אופיינית יותר אצל נשים בעלות מבנה רחם לא תקין, כגון: רחם עם מחיצה, רחם דו קרני, רחם חד קרני, נוכחות של מחיצה וגינלית ועוד.

התאוריה הזאת, שהוסברה זה עתה, היא המקובלת ביותר כיום. מספר מחקרים הראו כי רירית הרחם אצל נשים הסובלות מאנדומטריוזיס מתפקדת שונה בהשוואה לרירית הרחם של נשים שאינן סובלות ממנה. הן מבחינת מערכת החיסון, הן מבחינת התגובה הדלקתית והן מבחינת התגובה שלה להורמונים. מחקרים אלו מחזקים את ההשערה שרירית הרחם היא אכן המקור לתאים של האנדומטריוזיס.

באילו איברים הכי שכיח למצוא אנדומטריוזיס?

האזורים הנפוצים להתפתחות המחלה הם אברי הרבייה והאגן: הרחם, הרצועות המחזיקות את הרחם, קרום הצפק (קרום המעטפת) באגן, השחלות, ומסביב לחצוצרות. לעיתים נראה גם התפתחות של אנדומטריוזיס באברים הנמצאים בסמיכות אנטומית לאברי הרבייה, כמו שלפוחית השתן, צינורות השתן (אורטרים), מערכת העיכול, ולעיתים נדירות אפילו באברים מרוחקים כמו הסרעפת, הריאות, או המוח.